top of page
תמונת הסופר/תYosi Davilla

מוטיבציה (או יותר נכון חוסר שלה)

נתחיל מנאום די מדהים ומאח"כ נתקדם.

(למי שמתקשה באנגלית ללחוץ על הגדרות>כתוביות>אוטמטית ולבחור עברית)

*(אם לא ראיתם לא נורא)

אחלה הסרטון לא? באמת שהוא אחלה סרטון, הוא נוגע בהרבה דברים חשובים שהגדול ביותר הוא העניין של התמדה בהתמודדות מול הקשיים בחיים.

הבעיה זה שרוב האנשים שנמצאם במשבר פשוט לא נמצאים זמינים נפשית בשביל להתחבר לזה, זה לא שהם לא רוצים או לא מעוניינים בחיים אחרים. דווקא ההפך הם רעבים וצמאים לזה ברמה שאי אפשר לתאר הם פשוט כרגע לא זמינים או יותר נכון לא רואים איך זה אפשרי בשבילם ואם נדבר איתם על מה הם רוצים בעתיד אז בכלל עוד יותר הגברנו להם את הייאוש והחרדה, כי כרגע הם במצב נפשי שלא מאפשר להם לראות משהו אחר כמה הוא נראה הגיוני פשוט ומובן לאחר.

צריך להבין המוח שלנו זקוק לגירויים על מנת לשמר ולשפר פעילות כמו כול איבר אחר בגוף שלנו. ואדם שנמצא במשבר או במצב פחות טוב הוא מתמקד בו במשבר, במצב הפנימי שלו מחפש להבין מה קורה איתו ובדרך כלל משקיע המון מאמצי שווא בדברים בכך אך ההבנה לא מרפא היא בעיקר מגבירה את החרדה. כי אבחנה בעולם הנפש היא דבר מאוד נזיל להמון אבחנות שונות יש תסמינים חופפים כמו חוסר חשק, צמצום פעילות, מחשבות דיכאון ועוד. ואז מה שקורה שאדם קורא, כי אין מה לעשות זה לא בשליטתו, מתחיל לזהות תסמינים דומים לזה אצלו (תקראו קצת על תסמינים מקדימים לסרטן או מחלות לב ותבינו) והכי גרוע כבר מדמיין לעצמו עתיד שחור כי אף אחד לא מדבר על זה שהוא מתמודד ומצליח בחיים . כי אנחנו לרוב שומעים רק על אלו שהרסו לעצמם ולקרובים שלהם את החיים ואז אין אפשרות לתקווה או למוטיבציה, אין מה לעשות ככה זה עם סטיגמות.


טוב אז הבנו שיש קושי להתחבר לעניין הזה של המוטיבציה מה בכול זאת עושים?

קודם כול לא מפסיקים להציע לאותו אדם להצטרף ולנסות דברים.

והנה מישהי שמבינה הרבה יותר ממני דר' פטרישה דיגן, שמספרת על הסיפור האישי שלה על איך היא עברה תהליך של אשפוזים בגיל 17 ולמרות שאיש לא נתן לה סיכוי מוכיחה שיש תקווה.

( מי שרוצה לראות את החלק השני של https://vimeo.com/521544828 )

אז זה בעיקר מה שאנחנו צריכים להבין שהאדם הוא לא רק האבחנה שנתנו לו ועל מנת שנוכל לעזור לו להתקדם ולהתגבר על המצב הנוכחי אסור לנו לוותר עליו למרות שנראה לנו שהוא וויתר על עצמו. מעבר לכך אנחנו גם לומדים שיש עתיד ושיכול להיות אחרת וכמו בסיפור שלס בראון (כן זה מההתחלה), צריך התמדה בתהליך כי יכול להיות שהמון זמן לא נראה כלום או לא משהו שהוא באמת משמעותי. אך מתישהו בזכות ההתמדה זה יכול להתפרץ קדימה אנחנו בתור מי שמלווים את מי שמתמודד עם הקשיים צריכים להיות שם ולהמשיך לטפל כדי לאפשר לו את זה.

כי מוטיבציה יכולה להיבנות רק על ידי התמדה וחיבור אמיתי לדבר, היא צריכה להיות מקושר למשהו בחיים של אדם שבאמת מהווים אצלו את עוגן. ואדם שכרגע מבחינתו יש לו רק את המשבר שלו בחיים לא ירצה לעגן את עצמו לזה, אז אנחנו צריכים לעודד ולחבר את האדם לאט לאט לדברים ולעלות לו את הרף עם הזמן, כי כמו שאנחנו יוצאים מחדר חשוך לאור ולוקח לנו זמן להסתגל ככה גם לאדם שאיבד את התקווה צריך לתת לו את הזמן, קצב ומקום לגלות את העדפות שלו וככה תתפתח אצלו גם המוטיבציה ותחושת הערך העצמי שאבדה.


 


פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page